אוזן אורום פרויקטים נ' אדמוב משה חברה לבנין והשקעות בע"מ ואח'

פסק דין [בעניינו של נתבע מס' 3 ]

עניינו של פסק דין זה הוא בתביעה נגד הנתבע מס' 3 [ להלן: "הנתבע" ] שהוא היחיד שנותר לדיון, לאחר שניתנו פסק דין נגד יתר הנתבעים.

שתי הנתבעות הראשונות הן חברות הנושאות בשמן את שם משפחתו של הנתבע, "אדמוב" ואין חולק על הקשר בינו לביניהן.

הנתבעת מס' 1 [ להלן: "חברת אדמוב משה" ] היא חברה שהחלה כחברה משפחתית שנוסדה על ידי הורי הנתבע; הנתבע היה בעל 1/3 ממניותיה כאשר בני משפחתו מחזיקים ביתרת המניות; לאחר ש הנתבע חבר בעסקיו לנתבע מס' 4 [ להלן: "שרייטר" ] קבל האחרון 50% ממניות חברת אדמוב משה והנתבע קבל 50% מהן [ תדפיס רשם החברות, נספח ת/1 לתצהיר התובע ועדות הנתבע בעמ' 13 לפרוטוקול שורות 22 עד 27 ].

הנתבעת מס' 2 היא חברה בבעלותו של הנתבע ושל שרייטר [ תדפיס רשם החברות, נספח ת/2 לתצהיר התובע ].

חברה שלישית המעורבת ישירות בנושא הדיון, כפי שלהלן, היא חברה בשם "מירמן שרייטר (בע"מ)" כפי עדות התובע בעמ' 13 לפרוטוקול שורות 13 עד 18 ].

התובע, שהוא קבלן לעבודות מיזוג אוויר התקשר בהסכם [ נספח ת/3 לתצהירו ] לביצוע עבודות מיזוג אוויר בבניין שנבנה על ידי חברת אדמוב משה, ברח' לוי אשכול 57 בתל אביב [ להלן: "ההסכם" ו "הבניין" בהתאמה ].

עובדות אלה אינן מוכחשות על ידי הנתבע כפי שאין מוכחשות כל טענות התובע האחרות, לרבות סכום החוב הנתבע בתובענה זו מחברת משה אדמוב המגיע לתובע בגין חלק מתמורת עבודות מיזוג האוויר בבניין שלא שולם לו עבורן, להבדיל ממספר טענות לעניין הפחתות מחוב זה, שאילו הייתי צריך לדון בהן, סביר שהייתי קובע כי הטענות לעניינן מהוות "הרחבת חזית" אסורה לעומת האמור בכתב ההגנה של הנתבע.

טענתו המעשית היחידה של הנתבע היא שאין הוא החתום על ההסכם מול התובע וכי כל טענות התובע כלפיו דורשות הרמת מסך ההתאגדות החוצץ בינו, כבעל מניות, ובין חברת משה אדמוב, וכי לא התמלאו התנאים הדרושים לכך.

עניין הרמת המסך בדיני התאגידים, עבר מספר גלגולים בשנים האחרות, שלא היטיבו עימו מבחינת הניסוח המשפטי ופרשנותו, בהתחשב בגישת מיעוט אחת בעניין צמצום האפשרות להרמת מסך, דבר שיש בו משום פגיעה של ממש בציבור עוסקים, צרכנים וספקים, המנהלים את מגעיהם ועסקיהם מול גורמים המאגדים עצמם בחברות, שאין מאחריהן דבר, למעט שם בעל החברה המכסה עצמו במסך ההתאגדות, שאינו מועיל לו כמובן כנגד בנקים וחברות ביטוח ושאר גורמים "גדולים" הדורשים ממנו תדיר ערבות אישית, אך פוגע קשות בשאר האנשים מהיישוב הפועלים מולו [ ראה לעניין זה דברים שנאמרו בחוות דעתה של כב' השופטת פרוקצי'ה בפיסקה 45 לפסק הדין ע"א 4263/04, קיבוץ משמר העמק ואח' נ. עו"ד טומי מנור, מפרק אפרוחי הצפון בע"מ, פורסם באתר "נבו"; להלן: "פסק משמר העמק"; הגישה המצמצמת היא בחוות דעתו של כב' השופט רובינטשטיין בדעת מיעוט בפסק דין זה ].

לעניין האירועים המצדיקים הרמת מסך נכתבו על ידי לפני מספר שנים הדברים הבאים [ ת.א (ת"א) 111694/01 סיגנל טורס בע"מ נ. יורופאק הנדסה בע"מ ואח', פורסם באתר "נבו" ] :

"...סעיף 6 לחוק החברות תשנ"ט-1999 (להלן: "סעיף 6") מסמיך את בית המשפט להרים את מסך ההתאגדות של חברה "...אם בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן..." [ סעיף קטן (ב) לסעיף 6] או ש"...השימוש באישיותה המשפטית הנפרדת של החברה נועד...להונות או לקפח כל אדם" [ סעיף קטן (ג)(1) לסעיף 6 ].

איני רואה צורך להידרש לפרשנותו הקשה של סעיף 6 והיחס המוזר שבין סעיפיו הקטנים.ו

סביר בעיניי לפחות שסעיף 6 לא בא להפחית מסמכויותיו של בית המשפט להרים את מסך ההתאגדות לרמת נמוכה יותר מאלו שהוקנו לו בפסיקה עד לחקיקת חוק החברות (ראה לעניין קשיי הפרשנות של שני חלקי הסעיף, בייחוד לעניין שתי ההוראות העוסקות במה שב"נסיבות העניין צודק וראוי" לעשות: ד"ר יחיאל בהט, "חברות- החוק החדש והדין" חלק א' פיסקה 5.2 עמ' 106 עד 112 ופרופ' אוריאל פרוקצ'יה במאמרו "מאחורי הקלעים", "משפטים" לב' עמ' 303 בעמ' 317; שני המלומדים מבקרים את ניסוחו ופרשנותו של הסעיף אולם מוסכם עליהם כי הסמכות המוגדרת בו היא נרחבת...)".

לאחר דברים אלה, נפל עלינו רוגזו של תיקון מס' 3 לחוק החברות, תשכ"ט – 1999, אשר שינה מנוסחו המסורבל של סעיף 6, תוך מגמה, אולי לצמצם, שספק עם צלחה, ומגמה נוספת, להביא לניסוח טוב יותר, אשר בעיני לפחות, בכל הכבוד, לא צלחה רבות.

מכל מקום, לאחר דיון ארוך ומפורט בנוסחו החדש של סעיף 6, לאחר תיקון מס' 3 הנ"ל, כפי שנעשה ב"פסק משמר העמק" נראה כי המסקנה בדעת הרוב היא :

"...התיקון לסעיף 6 לחוק החברות לא הביא עממו מהפכה קונספטואלית בתפיסה הבסיסית של התנאים שיש לשקלם לצורך הרמת מסך...התיקון הגדיר בצורה ברורה, מהודקת יותר וחדה יותר את מסגרת התנאים והאיזונים הנדרשים לצורך כך. ניתן להניח כי גם במתכונת החקיקתית הגמישה יותר של ההסדר על פי נוסחו המקורי של החוק, תנאים ואיזונים דומים צריכים לבוא ברקע שיקול הדעת השיפוטי המופעל לצורך שימשו באמצעי של הרמת מסך או השעיית חוב של בעל מניות" [ דברי כב' השופטות פרוקצי'ה בדעת הרוב בפיסקה 73 לפסק דינה וראה הסתייגות כב' השופט רובינשטיין, בפיסקאות מז' ומח' לפסק דינו ].

מתוך מגמת הדברים הנ"ל נראה, שאין בעובדות מקרה זה כדי להצדיק הרמת מסך.

אכן "מעורבות" שלש חברות שונות, אלה המתוארות לעיל, אשר פעלו כ"יחידה אחת" [ עדות הנתבע בעמ' 14 לפרוטוקול שורות 15 עד 22 ], אולם בכך כשלעצמו אין כדי להראות כי הנתבע פעל ב"כוונת מרמה" או ניצל בדרך אחרת את אישיות החברות הנ"ל כדי להונות את נושיו או לקפחם, מה גם שאחת מהן היא חברה ותיקה שנוסדה עוד בימי הורי הנתבע, השניה היא חברה של שרייטר שאליה הוא הצטרף והשלישית הוקמה לפי דרישת הבנק שליווה את פרוייקט בניית הבניין [ עמ' 13 לפרוטוקול שורה 20 ].

לנתבע מספר חברות נוספות [ ראה מוצגים במ/1 עד במ/4 ], אולם חברות אלה הוקמו על ידי הנתבע זמן רב לפני קריסת שתי החברות הנתבעות שהייתה במחצית שנת 2006 [ סעיף 7 לתצהיר הנתבע ] או אפילו לפני תחילת הקשיים הכספיים של החברות הנ"ל בחודש אוקטובר 2005 [ עדות הנתבע בעמ' 15 שורה 15 ועמ' 16 שורות 7 עד 9 ומוצג במ/5 ]; כפי שניתן לראות בתדפיסי רשם החברות, המוצגים הנ"ל, הוקמו החברות הנוספות הנ"ל בין השנים 1997 ל 2001 ואין להן כל קשר עם העבודות בבניין.